שעות נוספות: 125% ו-150%

ברגע שיום עבודה חורג מאורכו הרגיל, שתי השעות הנוספות הראשונות משולמות ב-125% וכל שעה אחריהן ב-150%. אלה מינימומים שבחוק, לא ברירות מחדל למשא ומתן כלפי מטה. הסולם מחושב לפי יום, כך שיום שני קצר לא מקזז יום שלישי ארוך.

יום העבודה הרגיל מגיע עד תשע שעות לפני שמתחילות שעות נוספות, בהסדר הסטנדרטי. המספר הזה הוא תקרה ולא יעד: מקום עבודה בשבוע מקוצר יגיע לשעות נוספות מוקדם יותר, והסכם קיבוצי יכול לקבוע סף נמוך יותר. כדאי לרשום את הסף שלך במפורש, כי תוכנת שכר שמניחה את המקסימום תשלם בחסר בשקט למקום עבודה שהסכים לפחות.

לעבודה בשעות הלילה יש יום רגיל קצר יותר — שבע שעות במקום תשע — ולכן סולם השעות הנוספות מתחיל מוקדם יותר. החלון מוגדר לפי השעות שנעבדו בפועל ולא לפי היום שאליו המשמרת משויכת, כך שמשמרת שמתחילה לפני חצות ומסתיימת אחריה נמדדת על שני הצדדים.

משמרת ארוכה משש שעות כוללת הפסקה של 45 דקות לפחות, מתוכן 30 רצופות. כשההפסקה אינה בתשלום היא אינה זמן עבודה, ולכן אינה נספרת לקראת סף השעות הנוספות. ההשפעה המעשית מפתיעה אנשים: ניכוי הפסקה של 45 דקות יכול להוציא שעה שלמה מהבלוק של 125%, וזה מופיע בשכר בלי להופיע בשעות.

התוספות מצטברות — יום מנוחה מתחיל ב-150% והשעות הנוספות שלו מתגלגלות ל-175% ול-200% — אבל החישוב הסטטוטורי אינו עולה מעל 200%. התקרה הזו היא הסיבה שהמשמרות הארוכות והמסובכות ביותר אינן ממשיכות לטפס בלי סוף.

Noviq מפצל כל משמרת למקטעים לפני שהוא מחיל תעריפים, כך שמשמרת אחת יכולה לשאת שעות רגילות, שעות לילה ושעות יום מנוחה יחד. סולם השעות הנוספות מוחל לכל מקטע על השעות נטו אחרי הפסקה לא בתשלום, כל סביבת עבודה קובעת ספים ותעריפים משלה, ובדיקת רצפה משפטית מסמנת כל ערך שהוגדר מתחת למינימום שבחוק — בלי לחסום את השמירה.